תלת מימד אינטראקטיבי למוצר: מתי זה שווה יותר מסרטון

תלת מימד אינטראקטיבי למוצר נשמע כמו שדרוג טבעי לסרטון הדמיה: במקום שהלקוח יצפה במוצר מסתובב, הוא מסובב אותו בעצמו. בפועל אלה שני מוצרים שונים. סרטון מרונדר מראש, ואפשר להשקיע בכל פריים שלו. מודל אינטראקטיבי מרונדר מחדש בכל פריים על המכשיר של הלקוח, ולכן כל החלטה על איכות, גודל קובץ ומורכבות משפיעה ישירות על החוויה.

ההחלטה הנכונה לא מתחילה בטכנולוגיה, אלא בשאלה מה הלקוח צריך לעשות שאי אפשר לעשות בצפייה בסרטון. המאמר עוסק בשאלה הזו, במה שנדרש מקבצי המקור ומהמכשיר, ובבדיקה שמאפשרת להחליט לפני שמשקיעים בפיתוח מלא.

מתי תלת מימד אינטראקטיבי למוצר עדיף על סרטון הדמיה

המבחן הפשוט: נסו לנסח פעולה אחת שהלקוח יבצע במודל ושתענה על שאלה שסרטון לא עונה עליה. למשל, לבחור את השילוב שהוא שוקל מתוך הרבה אפשרויות, להסתיר מעטפת ולבודד רכיב פנימי, או לבדוק איך המוצר נכנס לחלל שלו. אם הפעולה הזו קיימת, מודל אינטראקטיבי מוסיף ערך. אם לא, סרטון או סדרת תמונות רנדר יעבירו את המסר בפחות סיכון ובגימור גבוה יותר.

גם כשיש בחירה, לא תמיד צריך מודל. כשמספר השילובים קטן וקבוע, תמונת רנדר לכל שילוב זולה יותר, נטענת מהר וסיכון הביצועים נמוך. מודל אינטראקטיבי מתחיל להשתלם כשיש כל כך הרבה שילובים שאי אפשר לרנדר את כולם מראש, או כשהקטלוג משתנה לעיתים קרובות. הטבלה למטה מסכמת את המצבים ואת מה שכדאי לבדוק בכל אחד.

מה הלקוח צריך לעשות עם המודל, לפני שבוחרים טכנולוגיה

הגדרה טובה מתחילה בפעולות, לא בפיצ'רים. במקום "מודל של המוצר באתר", נסחו מה המשתמש משיג בסוף האינטראקציה ואיך תדעו שהצליח. הפעולות קובעות את רמת הפירוט של המודל, את מבנה החלקים בקובץ ואת הממשק שסביבו.

1. פעולת ליבה אחת: למשל בחירת תצורה, פירוק מכלול או הצבת המוצר בחדר.
2. מי המשתמש ובאיזה הקשר: לקוח באתר, איש מכירות מול לקוח, או מהנדס בסקירת תכן.
3. מה חייב להיות מדויק ומה יכול להיות מקורב: מידות, צבעים, חומרים או תנועה.
4. מאיפה מגיעים הנתונים: קטלוג, מחירון או מערכת קיימת, ומי מעדכן אותם.
5. מה מוצג כשהמודל לא נטען: תמונה, סרטון או הודעה ברורה במקום מסך ריק.

רשימה קצרה כזו גם משמשת בסיס להשוואת הצעות: ספק שמבין את הפעולות ישאל עליהן, ולא רק על מספר המסכים או איכות הרינדור.

קבצי CAD וקבצי רינדור אינם מודל מוכן לזמן אמת

קבצי CAD הנדסיים בנויים בדרך כלל ממשטחים ומגופים, לא מרשת משולשים. לכן השלב הראשון הוא המרה לרשת (tessellation) ברמת דיוק שבוחרים, ורק אחר כך ניקוי, חלוקה לחלקים והגדרת חומרים, שלרוב אינם קיימים בקובץ ה-CAD. קבצים שנבנו לסרטוני רינדור הם כבר רשת, אבל לעיתים צפופה בהרבה ממה שהמשתמש יראה, עם חומרים שתלויים בתוכנת הרינדור שבה נבנו.

נקודה שקל לפספס: כל מה שנשלח לדפדפן או לאפליקציה נמצא על המכשיר של הצופה, ואפשר לחלץ אותו. רכיבים פנימיים או פרטי תכן שאינם מיועדים לחשיפה צריך להסיר מהמודל, ולא רק להסתיר בתצוגה.

פורמט פתוח ומקובל להעברת מודלים כאלה הוא glTF. לפי Khronos glTF, זה מפרט ללא תמלוגים להעברה ולטעינה יעילה של סצנות ומודלים על ידי אפליקציות, שמטרתו לצמצם את גודל הנכסים ואת העיבוד הנדרש כדי להשתמש בהם. הפורמט לבדו אינו מבטיח ביצועים: את תקציב הגאומטריה, הטקסטורות והחומרים עדיין מתכננים לפי המכשיר.

כשמעבירים קבצי מקור לפיתוח, כדאי לבקש שהתוכנית תתייחס לנקודות הבאות:

• רמת הדיוק של ההמרה לרשת, ופירוט גבוה רק ברכיבים שהמשתמש מתקרב אליהם.
• חלוקת המודל לחלקים עם שמות ברורים ונקודות ציר (pivot) נכונות, כדי שאפשר יהיה להזיז, להסתיר או להחליף אותם.
• הגדרת חומרים שעובדים בזמן אמת, ואישור צבעים מול דוגמה מאושרת.
• רשימת רכיבים שמוסרים מהמודל לפני פרסום.
• גודל הורדה שמתאים למקום שבו המודל מוצג, עם תצוגה ראשונית קלה לפני שכל הפרטים נטענים.

אתר, אפליקציה, AR בטלפון או משקפיים: לפי המקום שבו הלקוח פוגש את המוצר

באתר, היתרון הוא נגישות: אין התקנה, והקישור עובד מכל מקום. המחיר הוא תלות בדפדפן ובמכשיר של הצופה, ולכן גודל הקבצים ועומס הגרפיקה מוגבלים יותר. אפליקציה במובייל או במחשב נותנת בדרך כלל יותר שליטה בזיכרון, במטמון ובעבודה ללא רשת, וחיבור עמוק יותר למערכות, אבל דורשת התקנה. לכן היא מתאימה יותר לכלי עבודה של צוות מכירות, הדרכה או הנדסה מאשר לגולש מזדמן.

כשהשאלה היא איך המוצר ייראה בחדר של הלקוח, מציאות רבודה בטלפון היא לרוב הדרך הפשוטה, בלי משקפיים. באייפון, למשל, Apple AR Quick Look מציג קבצי USDZ מתוך Safari ומאפשר להציב את האובייקט בסביבה האמיתית. זה אומר שייתכן שתצטרכו את אותו מודל ביותר מפורמט אחד, ושכדאי לבדוק מראש על אילו מכשירים הקהל שלכם נמצא. הצבה בטלפון מתאימה להתרשמות מגודל ומראה, לא למדידה מדויקת.

משקפי מציאות מדומה או משולבת מתאימים כשגודל אמיתי ותחושת מרחב הם חלק מההחלטה, למשל ציוד גדול או תהליך שמבצעים בידיים. שם תקציב הביצועים מחמיר, ומודדים על המכשיר עצמו. אם זה הכיוון, כדאי לקרוא על אבחון ביצועים על Quest 3 לפני שמתכננים את רמת הפירוט.

אם ייתכן שהמודל יוצג ביותר מיעד אחד, הגדירו זאת כבר בשלב הכנת הנכסים, כדי שלא יהיה צורך להכין אותם מחדש לכל יעד.

קונפיגורטור מוצר תלת מימד: להחליט מי מתחזק את האפשרויות

קונפיגורטור הוא לא רק מודל עם כפתורי צבע. מאחוריו יש כללים: אילו רכיבים מתאימים זה לזה, אילו שילובים אסורים, ואיך כל בחירה משפיעה על מה שמוצג ולעיתים גם על מחיר או מק"ט. אם הכללים האלה כתובים בתוך הקוד, כל שינוי בקטלוג הופך לעבודת פיתוח.

לכן כדאי להחליט מוקדם מאיפה מגיעים הנתונים ומי מעדכן אותם. אפשרות אחת היא קובץ הגדרות שצוות המוצר מתחזק. אפשרות אחרת היא חיבור למערכת קיימת שכבר מחזיקה את הקטלוג. בשני המקרים צריך כלל ברור למה שקורה כשרכיב חדש נוסף לקטלוג ועדיין אין לו מודל: האם האפשרות מוסתרת, או מוצגת עם הודעה.

בדיקת קבלה לאב-טיפוס: לקבוע ספים לפני שמודדים

אב-טיפוס טוב בודק את הסיכון הגדול ביותר ולא את החלק הקל: המודל האמיתי, על המכשירים החלשים בקהל היעד, בפעולה המרכזית. הדגמה על מחשב פיתוח חזק עם מודל פשוט לא עונה על השאלה.

הנה הצעה לבדיקה שאפשר להתאים לפרויקט. לפני הבדיקה, כתבו: רשימת מכשירים בשמם, תנאי רשת (למשל הדמיית רשת איטית בכלי המפתחים של הדפדפן), זמן מקסימלי עד תצוגה ראשונית, וזמן פריים מקסימלי בזמן סיבוב כפי שנמדד בכלי הביצועים של הדפדפן או של המכשיר. את הספים קובעים לפי ההקשר שלכם, לא לפי מספר כללי.

התרחיש: משתמש פותח את המודל וטוען תצורה שאינה ברירת המחדל. מצבי הכשל שבודקים: טעינה בלי משוב, זמן פריים מעל הסף בזמן סיבוב, או תצורה שאינה תואמת את הקטלוג. התוצאה הצפויה: כל המדדים בתוך הספים בשלוש הרצות על כל מכשיר ברשימה, והתצורה המוצגת זהה להגדרה בקטלוג.

• בקשו ממשתמש שלא היה מעורב בפרויקט לבצע את פעולת הליבה בלי הסבר, ורשמו איפה הוא נתקע.
• אשרו צבעים מול דוגמה מאושרת, על המסכים שהקהל משתמש בהם ובתאורת הסצנה שהוגדרה, וקבעו מראש איזו סטייה מקובלת. צבע על מסך לא יתאים בדיוק בכל מכשיר.
• נתקו את הרשת באמצע טעינה וודאו שמוצגת החלופה שהגדרתם.
• אם AR בטלפון בתכולה: פתחו את קובץ ה-USDZ מ-Safari באייפון מהרשימה, הציבו אותו בחדר וודאו שהמראה והגודל תואמים את הדוגמה המאושרת.

דוגמה לעבודה שלנו עם אינטראקציה במודל היא המעבדה האנזימטית ב-AR שפיתחנו עם הטכניון (הפקולטה להנדסה כימית ע"ש וולפסון), שבה סטודנטים משווים מולקולות ומסובבים את האנזים בידיים, במשקפי Meta Quest 3. זו אינה הדמיית מוצר ואינה הבטחה לתוצאה בפרויקט אחר.